14 בינואר 2014

לכבוד: ראש הממשלה מר בנימין נתניהו

         באמצעות מייל pmo.heb@it.pmo.gov.il

הנדון: דרישה להקמת וועדת חקירה ממלכתית לחקירת אירועי המתקפה על רצועת עזה ביולי – אוגוסט 2014

אנו מתכבדים להגיש לכם את דו”ח[1] משלחת המומחים הרפואיים לעזה שחקרה את אירועי הלחימה ברצועת עזה באירועי “צוק איתן”. בעקבות ממצאי הדו”ח, אנו קוראים להקמתה של וועדת חקירה ממלכתית, בהתאם לחוק ועדות חקירה, תשכ”ט-1968. על הוועדה לחקור הפרות של זכויות אדם ברצועת עזה בחמישים ואחד מימי הלחימה ביולי – אוגוסט 2014, וכן את מדיניות ממשלות ישראל כלפי רצועת עזה לאורך השנים האחרונות, שהלחימה ב”צוק איתן” היתה חלק ממנה, וכן שתאפשר העמדה לדין, לקיחת אחריות ומיצוי דין עם האחראים למדיניות זו.

הלחימה ברצועת עזה, גבתה מחיר גבוה בגוף ובנפש ובכלל זה את חייהם של יותר מ-2,100 פלסטינים[2] ו-73 ישראלים. מעל 11,000 פלסטינים נפצעו ורבים אחרים סובלים מטראומה נפשית. 724 ישראלים נפצעו ורבים נוספים נפגעו נפשית.

משלחת עצמאית של רופאים מומחים לבירור עובדות, שהוזמנה על ידי רופאים לזכויות אדם, חקרה את אירועי “צוק איתן” בדגש על הפרות זכויות אדם ובריאות. המשלחת, אשר כללה שמונה רופאים מומחים עצמאיים, ביקרה ברצועת עזה בזמן אירועי הלחימה ומייד אחרי ובסך הכל שלוש פעמים כשעבודתה שם תואמה ולוותה על ידי שלושה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים. המשלחת אספה ותיעדה מידע הנוגע לפגיעה מכוונת ו/או בלתי מידתית באזרחים, התראה לפני פגיעה, פגיעה במתקני רפואה, סיכול והפרעה של פינוי פצועים ושל עבודת אנשי צוות רפואי.

ממצאי הדו”ח כוללים:

  • התקפות על מתקני רפואה, צוותי רפואה ואמבולנסים, גם בעת מילוי תפקידם.
  • כשלון מנגנון התיאום לפינוי פצועים, וסירוב כוחות הצבא לתאם עם הגופים הרפואיים בשטח פינוי פצועים.
  • הפגזות כבדות על שכונות מגורים באופן שלא איפשר הבחנה בין מטרות לגיטימיות ובין אוכלוסיה אזרחית.
  • לא הוגדרו מתחמים שיהוו מקום מוגן לאוכלוסיה אזרחית ולפצועים. למעשה, לא היה מקום בטוח אחד ברצועה בו יכלה אוכלוסיה אזרחית למצוא מפלט. בתי ספר של אונר”א, בתי חולים ובתי מגורים כולם היוו מטרות לתקיפה של הצבא הישראלי. בנוסף לא הוגדרו דרכי מילוט בטוחות לאזרחים וחולים.
  • מנגנון האזהרות כשל לחלוטין: למרות שניתנו במספר מקרים אזהרות לפני התקיפות, אלו היו מעטות ולא איפשרו פינוי בטוח של אוכלוסיה.
  • שימוש בירי כפול: לאחר תקיפה ראשונה הגיעה תקיפה שנייה באותו המקום וכך ניפגעו אלו שהגיעו לסייע לניפגעים מהתקיפה הראשונה.
  • באירוע בח’וזאעה תועד סיכול של פינוי רפואי למרות שהיה קשר עין בין החיילים לפצועים, ירי ישיר לעבר אזרחים שהניפו בדים לבנים ושימוש באזרחים כמגן אנושי.

אין הדוח של המשלחת מתיימר או יכול להביא את האמת כולה. מכיוון שכך דרושה ועדת חקירה ממלכתית, רק היא תוכל לדרוש את חשיפת הפקודות, ואת תהליך קבלת ההחלטות בדרג הפיקודי והמדיני, ולהביא את המידע שהיה בידי מקבלי ההחלטות בכל רגע נתון. הדו”ח המוגש לכם מביא את הקולות של הקורבנות שהחברה הישראלית לא שמעה בזמן הלחימה ומסייע לגיבוש תמונה מלאה באשר לאירועים.

אין להתייחס לממצאי הדו”ח כמקרים נקודתיים של פגיעה בזכויות אדם. ממצאים אלה, ומבצע “צוק איתן” בכללותו, הם חלק ממדיניות ממושכת של ממשלות ישראל. לכן דרישתנו איננה לבחינה נקודתית של אירוע זה או אחר, אלא הקמת וועדת חקירה ממלכתית שכפי שעשו וועדות חקירה בעבר תתייחס לאירועים החמורים המצוינים בדו”ח כחלק ממדיניות רבת שנים, שאת מחיריה ותוצאותיה בטווח קרוב ורחוק אנו מבקשים לחקור. המנדט של וועדת חקירה זו חייב להיות רחב, כך שיבדוק גם הפרות נקודתיות של זכויות אדם, אך גם את האסטרטגיה הכוללת שפוגעת בחיי אדם ובתשתיות חיוניות, והמדיניות הכוללת שהביאה ליציאה למבצע זה ואלו שקדמו לו, וכיצד תמנע עימות דמים נוסף בעתיד הקרוב.

החקירות הפנימיות שמנהל הצבא באמצעות הפרקליט הצבאי הראשי אינן מספקות. חקירתם של אירועים רבים נסגרה ובמקרים רבים אף לא ניפתחה. בנוסף, הפצ”ר חוקר את התנהלותם של חיילים בשטח והאם נהגו לפי נהלי הצבא. אולם, הבדיקה הנידרשת היא מקיפה יותר וצריכה לכלול את קבלת ההחלטות של ראשי הצבא אשר שלחו את החיילים למשימתם ובעיקר את הדרג המדיני אשר החליט על היציאה למלחמה ואשר מהווה את האחראי העיקרי לתוצאותיה. התנהלותם של החיילים צריכה להיבדק, אולם בשום אופן אין לראות בהם כאחראים העיקריים ולא עליהם להיות מושם הדגש. כך, תהא אשר תהא איכותן של החקירות הפנימיות, הן אינן נותנות מענה הולם לצורך בבדיקה כנה ומקיפה הדרושה לבדיקת אירועי “צוק איתן”.

ישראל מחוייבת על ידי הדין הבינלאומי לקיים חקירה עצמאית כאשר מתעורר החשד להפרה של זכויות אדם. חובה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ישראל מונעת מגופי חקירה של ארגוני זכויות אדם אחרים ושל האו”ם גישה לרצועת עזה לשם חקירת האירועים ואינה מאפשרת חקירה עניינית ועצמאית של אירועי הלחימה.

סעיף 1 לחוק ועדות חקירה, תשכ”ט- 1968 קובע כדלהלן: “ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת וועדת חקירה שתחקור בעניין ותמסור לה דין וחשבון”. בענייננו מתקיימים כל התנאים המצטברים הקבועים בסעיף, המחייבים הפעלת סמכותה של הממשלה להקים וועדת חקירה. בשל הצורך לחקור את מדיניות הממשלה ואת הצבא בעת מלחמה, וועדת חקירה ממלכתית היא דרך המלך הראויה במקרה זה (השוו דברי כבוד השופט רובינשטיין (שם בדעת מיעוט לגבי התערבות בית המשפט בהחלטת הממשלה) בבג”ץ 6728/06 אומץ ואח’ נ’ רוה”מ (30.11.06)

הקמה של וועדת חקירה ממלכתית תהיה צעד בדרך ללמידה והכרה של הפרות זכויות אדם שאירעו ובמיוחד לקיחת אחריות של המעורבים בהפרות אלו והעמדתם לדין. על המדינה לבדוק עצמה ולדרוש אחריות בעת הצורך ולא להעלים עין ולעבור לסדר היום על הפרות חמורות של זכויות אדם. בירור האמת וההתמודדות עימה הם תנאים הכרחיים לחוסנה של כל חברה. הקמת וועדת חקירה ממלכתית תהיה המענה ההולם להתמודדותה של מדינת ישראל עם אירועי “צוק איתן” ויש לקוות כי אף תסייע ולו במעט במניעתה של המלחמה הבאה.

בברכה,

רן גולדשטיין, מנכ”ל

רופאים לזכויות אדם

[1] הדו”ח הינו בשפה האנגלית. בימים אלו הדו”ח מתורגם לעברית וכאשר הגירסה העברית תהיה מוכנה היא תשלח.

[2] המקורות למספרי ההרוגים והפצועים מצויינים בדו”ח המצורף.