Physicians for Human Rights–Israel Publishes a First Experts Report on Operation Protective Edge

This evening sees the publication of “No Safe Place”, the first report on the events of Operation Protective Edge, written by eight renowned international medical experts. The report was written following a request by Physicians for Human Rights–Israel (PHR-IL) in order to determine the scope of destruction in body and spirit. It is the only report written by an independent international body granted a permit from Israeli authorities to enter the Gaza Strip during the war.

The report is based on 68 testimonies from people injured in the Gaza Strip (interviewed in Gaza and in hospitals in the West Bank, Israel, and Jordan), analysis of 370 photos of corpses, interviews with 9 Palestinian medical professionals, and review of dozens of medical files. The delegation members conducted three visits in the Gaza Strip: one in the course of the fighting and two after it had ceased. The work of the delegation was coordinated by three Palestinian human rights organizations from the Gaza Strip, whose staff accompanied the delegation during their visit. Delegation members also met with three Israeli doctors who participated in providing medical care to soldiers and residents of the South of Israel in the course of the fighting.

A delegation of international medical experts who visited the Gaza Strip during the operation finds:

The failure of the warning mechanisms, the absence of escape routes, the collapse of the mechanism for evacuating the wounded, and the strikes against rescue teams increased the number of civilian casualties

Failures and Lack of Consistency in the Warning of Citizens of Impending Strikes (Warning Mechanisms)

Absence of escape routes: The report concludes that warnings by the Israeli army, which included phone calls, flyers, or the “Knock on the Roof” procedure, were inefficient, and the early warning system was inconsistent. Out of 68 injured interviewees, only 7% (5) reported having received early warnings from the army, and two testimonies reported warnings not followed by any attacks. In cases in which witnesses testified that they had received a warning before an attack, no safety measures were provided to allow for their safe evacuation, such as evacuation routes and destinations protected from shelling.

Damage to residential buildings: According to additional testimonies, some of the people who fled their homes were later killed in the homes of relatives or inside UNRWA schools. 49% (33) of the injured interviewees were injured in or near their home, 14% (10) were injured in the home of a relative where they had sought refuge, 7% (5) were injured while evacuating their homes, and 3% (2) were injured inside UNRWA facilities.

Indiscriminate attack: The report presents many testimonies of fatalities in residential areas, indicating indiscriminate use of large quantities of powerful explosives. Indeed, 57% (39) of the injured interviewees reported that at least one member of their family had been wounded or hurt in the incident in which they themselves were injured; 60% (41) of them reported that in those incidents, between 1 and 30 additional people were hit;

Also, most of the 68 injured interviewees were treated for wounds typical of crushing and blast injuries caused by massive explosions. Thus, for example, half of them suffered from the penetration of foreign objects (mostly shrapnel) into their bodies, 40% (27) were treated for broken limbs, 26% (18) were treated for extensive burns, 23% (16) suffered head wounds or brain injury, 6% (4) suffered spinal damage. 44% (30) of the interviewees had suffered multiple injuries of more than one category.

The testimony of a head nurse in the Shifa hospital in Gaza, explaining the pattern of injuries that he was exposed to: “Combinations of burns, shrapnel wounds, deep wounds, partial or full loss of limbs in the same patient; crush wounds from buildings that had collapsed on their occupants; abrasions, raptures, amputations, and severe burns.”

Double tap: The high number of casualties can also be ascribed to the use of “double taps”: an initial strike, after which a group of relatives, people who wished to assist, and rescue teams gather around the casualties, followed by a second strike, causing casualties among the persons gathered. 14% (10) of the injured people interviewed by members of the delegation reported having been hurt in a second strike.

Strikes against medical teams

According to the report, despite their eligibility for special protection during fighting, many testimonies document strikes against medical facilities and teams while they were engaged in the evacuation of casualties. This happened despite the fact that the emblems on ambulances and the identification marks of the medical teams, as well as the map coordinates of the healthcare facilities in the Gaza Strip were communicated to the Israeli army by the Palestinian Ministry of Health in order to prevent such strikes against them. Data from the World Health Organization and the Palestinian Ministry of Health indicate that 23 Palestinian medical professionals were killed (16 of whom in the course of duty); 83 medical professionals were injured ,45 ambulances were damaged or destroyed, and 17 hospitals and 56 medical facilities were damaged or destroyed in the course of Operation Protective Edge.

The testimony of an ambulance team member that was attacked while evacuate in Shuja’iya: “At 6:15 AM, the ambulance had moved some 50 meters, when we were surprised by a shell that landed directly in front of the vehicle. We had been driving very fast, and we had to brake. Suddenly I felt a shock like an earthquake, and I knew that the ambulance had been hit. When I looked around me, the driver was unconscious and I myself was very dizzy due to a head injury. Thirty seconds later, another missile hit the ambulance directly. The driver was thrown out of the vehicle. I heard Fuad and the photographer calling me: ‘Are you alright?’ I told them: ‘Get out and run, they’re aiming right at us!!!’”

Failure of the mechanism for evacuating casualties

The coordination mechanism between the Israeli army, the Red Cross, and the Palestinian Red Crescent was put into action during the fighting, but in many cases, the evacuation of casualties was made impossible, sometimes for many hours, which cost the lives of many injured people, or extended their suffering. Testimonies collected by the delegation show that in the course of the operation, coordination took an average of 10 hours, and in extreme cases, such as the attacks on the Khuza’a neighborhood of Khan Younis, coordination took 7 to 8 days, due to a siege imposed by the army on the neighborhood.

The testimony of paramedic Yousef al-Kahlout: “We waited for coordination many minutes, sometimes for hours, and people kept calling and begged for evacuation; we could hear them cry for help. We knew they were bleeding, dying… And that’s why we often couldn’t wait, and just went off [to help them].

Some of the testimonies document shooting at rescue teams even in cases where coordination had been achieved. Other testimonies indicate a procedure where two strikes are performed with a short lag between them, so that the rescue teams and residents who came to help the casualties of the initial shelling were hit in the second attack (double tap).

Serious incidents in the attack on Khuza’a (use of human shields and shooting at civilians carrying white flags):

The expert delegation placed special emphasis on the events that took place in Khuza’a between July 21st and 25th. Testimonies describe large groups of people, sometimes on one extended family, forced to move from one shelter to another following attacks, and their unsuccessful attempted exodus from their bombarded neighborhood. The testimonies include shooting at civilians while they were waving white flags, shooting civilians from close range, humiliation and abuse in the course of the occupation of residential buildings, including the use of civilians as human shields, and the delay and obstruction of medical care for the injured.

Dr. Kamal Qudiah, a doctor living in Khuza’a, describes his second attempt to leave the neighborhood: We were about 5-10 meters in front of soldiers with our hands raised. My daughter was waving a white shirt and all were crying “We are civilians”. There were about 500 soldiers with bulldozers and 10 tanks every 10 meters with guns pointed directly towards us. We were told to sit down where we were. The soldiers made a corridor between the tanks and told us to walk slowly down the corridor. While this large group walked down the corridor, we heard a large explosion. A motorcycle was targeted by a tank, killing those on the motorcycle and 3 others at the back of our group. We were then able to leave the town. Over the final day, we, people from 1 day old to 100 years old, walked about 3 kilometers”


Use of irregular weapons

The experts’ delegation heard testimonies concerning suspicions that irregular weapons were used, such as Flechette shells and shrapnel in the shape of “computer chips” with the word SONY marked on them. The testimonies included blackened burns, clean amputations, burns to exposed skin, and respiratory symptoms. However, since delegation members could not perform toxicological, biological, or chemical tests to confirm or refute the claims, they report the testimonies exactly as presented to them.

PHR-IL wishes to note that the mission planned to collect information specifically on the medical and health-related aspects of the attack, aiming to contribute this information to a broader range of materials collected by multiple actors on the ground. The experts had no access to decision making of commanders, nor could they examine Israel’s claims of Hamas’ use of civilian and medical infrastructures for military purposes. Nonetheless, the experts succeeded bringing in a professional account of the issues examined. The organization hopes that the Israeli public will receive full information about Israel’s conduct before and during the war in the Gaza Strip and about its results from those authorities responsible for the decision to go to war, and for its conduct.

Physicians for Human Rights says that “the report indicates a gap between the declared military commitment of preserving human life and its conduct during the fighting, which led to thousands of people injured or killed and to there not being a safe place for the residents of the Gaza Strip in which they could take refuge.” The ongoing failure of the military’s investigative bodies and the obvious structural contradiction of an organization investigating itself, as evidenced in the Turkel report, require an investigation by a reliable, independent entity. “We believe,” says PHR-IL, “that the government of Israel must order the establishment of a national commission of inquiry. This commission must independently look into the events and orders given during the fighting, and examine actions taken between wars, so as to attempt preventing future hostilities. This is necessary if we wish to create a safe place to all who live in the region.”

PHR-IL sent the report to Israel’s prime minister, requesting that the government will order a national commission of inquiry to look into the conduct of the fighting but also into Israel’s long term policy towards the Gaza Strip. We see this as a necessary condition if we wish to break the cycle of violence.

ארגון רופאים לזכויות אדם מפרסם דו”ח ראשון על אירועי “צוק איתן”

“מרחב לא מוגן”, דו”ח ראשון על אירועי צוק איתן, שנכתב על ידי שמונה מומחי רפואה בינלאומיים בעלי שם בתחומם. הדו”ח נכתב לבקשת ארגון רופאים לזכויות אדם במטרה לעמוד על מימדי ההרס בגוף ובנפש והוא היחיד שנכתב על ידי גורם בינלאומי בלתי תלוי, שהורשה להיכנס לרצועת עזה על ידי הרשויות הישראליות בזמן המלחמה.

הדו”ח מבוסס על 68 עדויות פצועים מרצועת עזה (שנערכו בעזה ובבתי חולים בגדה, בישראל ובירדן), ניתוח של 370 צילומי גופות, ראיונות עם 9 אנשי רפואה פלסטינים ועיון בעשרות תיקים רפואיים. חברי המשלחת ערכו שלושה ביקורים ברצועה: אחד במהלך הלחימה ושניים לאחר שהסתיימה. בתיאום עבודת המשלחת לקחו חלק גם שלושה ארגוני זכויות אדם פלסטינים מרצועת עזה אשר אנשיהם ליוו אותה בעבודתה שם. בנוסף נפגשו חברי המשלחת עם שלושה רופאים ישראלים, שלקחו חלק בטיפול הרפואי שניתן ללוחמים ולתושבי דרום הארץ בזמן הלחימה.

כשלים והיעדר עקביות באזהרת אזרחים מפני פגיעה (מנגנון ההתראה)

אין ערוצי מילוט: מסקנת הדו”ח היא שאזהרות צה”ל, שכללו שיחת טלפון, פלאיירים או נוהל “הקש בגג”, לא היו יעילות ומנגנון ההתראה המוקדמת סבל מחוסר עקביות. מתוך 68 הפצועים שרואיינו, 7% בלבד (5) דיווחו על התראות מוקדמות של הצבא; בשתי עדויות נוספות דווח על אזהרות, שלאחריהן לא בוצעה תקיפה. במקרים בהם מציינים העדים כי קיבלו אזהרה מוקדמת מפני תקיפה, לא ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים כדי לאפשר להם להתפנות בבטחה, לרבות השארת מרחבים ונתיבים בטוחים מהפגזות.

פגיעות בבתי מגורים: לפי עדויות נוספות, חלק מאלו שברחו מביתם, מצאו את מותם בבתי קרובים או בתי ספר של אונר”א. מבין הפצועים שרואיינו 49% (33) נפגעו בביתם או בסמוך לו, 14% (10) בבית קרובים משפחה בו חיפשו מקלט, 7% (5) בזמן שהתפנו מביתם ו-3% (2) נפגעו במתקני אונר”א.

תקיפה חסרת הבחנה: הדו”ח מציג עדויות רבות על מקרי מוות באיזורי מגורים, שנגרמו משימוש בכמויות גדולות של חומר נפץ רב עצמה באופן חסר הבחנה. ואכן, ב- 57% (39) מהפצועים דיווחו כי לפחות בן משפחה אחד שלהם נפצע או נהרג בתקרית בה הם נפצעו; 60% (41) מהם דיווחו שבתקרית בה נפצעו נפגעו בין 1 ל- 30 נפגעים נוספים;

כמו כן, מרבית מ-68 הפצועים שרואיינו טופלו עקב פציעות האופייניות לפגיעות מעיכה והדף הנגרמות מפיצוץ מאסיבי. כך למשל מחציתם סבלו מחדירת גוף זר (לרוב רסיסים), 40% (27) טופלו בשל שברים בגפיים, 26% (18) טופלו בשל כוויות נרחבות, 23% (16) סבלו מחבלת ראש/נזק מוחי, 6% (4) סבלו מפגיעה בעמוד השדרה. 44% (30) מבין המרואיינים סבלו פגיעות מרובות (יותר מקטגוריה אחת).

עדותו של אח ראשי בחדר המיון בבית החולים שיפא, עזה, המסביר את דפוס הפציעות אליו נחשף: “שילובים של כוויות, רסיסים, פצעים עמוקים וקטיעה באותו מטופל; פגיעות מעיכה בגלל בתים הקורסים על שוכניהם; שפשופים, קרעים וקטיעות גבוהות מאוד; כוויות קשות”.

ירי כפול: את ריבוי הנפגעים אפשר לייחס גם לשימוש ב”ירי כפול” – ירי ראשוני שלאחריו התאספו קרובי משפחה, מציעי עזרה, וצוותי הצלה סביב הנפגעים ואז התבצע ירי נוסף, שהסב פגיעות בקרב המתקהלים. 14% (10) מהפצועים שרואיינו על ידי חברי המשלחת דיווחו כי נפגעו מירי שני.

פגיעה בצוותי רפואה

לפי הדו”ח, למרות זכאותם להגנה מיוחדת בעת לחימה, עדויות רבות מתעדות פגיעה במתקני רפואה ובצוותי רפואה בזמן שעסקו בפינוי פצועים. זאת על אף, שמהעדויות עולה כי סמלי האמבולנסים וצוותי הרפואה ומפות מתקני הבריאות ברצועה הועברו מראש לידיעת הצבא על ידי גורמים במשרד הבריאות הפלסטיני, כדי למנוע פגיעה בהם. נתונים של ארגון הבריאות העולמי בשילוב משרד הבריאות הפלסטיני מדווחים כי 23 אנשי רפואה פלסטינים נהרגו (16 בעת מילוי תפקידם), 83 מהם נפצעו, 45 אמבולנסים ניזוקו או הושמדו, 17 בתי חולים ו- 56 מתקני רפואה נפגעו או הושמדו במהלך ‘צוק איתן’.

עדותו של איש צוות אמבולנס, שהותקף בעת פינוי בשג’אעיה: ב-06:15 התקדם האמבולנס כ-50 מטרים כאשר הופתענו מפגז שנחת ממש לפני הרכב. נסענו מהר מאוד. היה עלינו לבלום. פתאום הרגשתי שוק דמוי רעידת אדמה, וידעתי שהאמבולנס נפגע. כאשר הבטתי סביבי, הנהג היה מחוסר הכרה ואני עצמי מסוחרר מאוד מפגיעת ראש. שלושים (30) שניות לאחר מכן פגע טיל נוסף ישירות באמבולנס. הנהג נזרק אל מחוץ לרכב. שמעתי את פואד ואת הצלם קוראים לי: “אתה בסדר?”. אמרתי להם: “צאו ורוצו, הם מכוונים עלינו!!!”.

כישלון מנגנון פינוי הפצועים

בזמן הלחימה הופעל מנגנון התיאום בין הצבא הישראלי, הצלב האדום והסהר האדום הפלסטיני. אולם במקרים רבים פינוי פצועים לא התאפשר כלל ולעיתים נמשך שעות רבות כשהוא עולה בחיי הפצועים או מאריך את סבלם. מעדויות שאספה המשלחת עולה, שבמהלך המבצע, ארך התיאום בממוצע 10 שעות, כשבמקרים קיצוניים – למשל, בתקיפת שכונת ח’וזאעה בח’אן יונס – נמשך בין 7 ל- 8 ימים בשל מצור שהצבא הטיל על השכונה.

עדותו של הפרמדיק יוסף אל-כחלוט: “חיכינו דקות ארוכות, לפעמים שעות, לתיאום, ואנשים כל הזמן התקשרו והתחננו לפינוי; יכולנו לשמוע אותם זועקים לעזרה. ידענו שהם מדממים, מתים… ולכן לעתים קרובות מאוד לא יכולנו לחכות ופשוט יצאנו לדרך [כדי לסייע להם]”.

חלק מהעדויות מתעדות ירי לעבר צוותי הצלה במקרים בהם הושג תיאום. עדויות אחרות מצביעות על מהלך של שתי מתקפות בפער זמן קצר, כך שצוותי הצלה ותושבים שהגיעו למקום כדי לסייע לנפגעי ההפצצה הראשונה נפגעו מהפצצה חוזרת (ירי כפול).

אירועים חמורים במתקפה על חוז’אעה (שימוש במגן אנושי וירי לעבר אזרחים עם דגל לבן):

משלחת המומחים שמה דגש מיוחד על האירועים בח’וזאעה במהלך המלחמה בין התאריכים 21-25 ביולי. העדויות מספרות על קבוצות גדולות של אנשים, לעיתים בני משפחה מורחבת, שנאלצו לעבור מבית מסתור אחד לשני, לאחר שאלו הותקפו, ונסיונם לצאת בשיירה מהשכונה המותקפת כשל. העדויות כוללות ירי לעבר אזרחים בעודם מניפים דגל לבן, ירי על אזרחים מטווח קצר, השפלות והתעללות במהלך השתלטות על בנייני מגורים, לרבות שימוש בנוהל “מגן אנושי”, וכן עיכוב ומניעת טיפול רפואי בפצועים.

ד”ר כמאל קדייח, רופא תושב ח’וזאעה, מתאר ניסיון יציאה שני מהשכונה:היינו כ-5-10 מטר מן החיילים עם ידיים למעלה. בתי נפנפה בחולצה לבנה וכולנו צעקנו ‘אנחנו אזרחים’. היו כ-500 חיילים עם בולדוזרים ו-10 טנקים כל 10 מטר עם תותחים המופנים ישירות אלינו. נאמר לנו לשבת במקום. החיילים יצרו מסדרון בין הטנקים ואמרו לנו לפסוע לאורכו לאט. בשעה שהקבוצה הגדולה הזאת הלכה לאורך המסדרון, שמענו פיצוץ עז. טנק ירה על אופנוע, והרג את רוכביו ו-3 אחרים במאסף של הקבוצה שלנו. לאחר מכן התאפשר לנו לעזוב את העיר. ביום האחרון, אנחנו, מטף בן יומו ועד בני 100, הלכנו כ-3 קילומטרים”.

שימוש בנשק בלתי רגיל

משלחת המומחים שמעה עדויות על חשד לשימוש בנשק לא קונבנציונלי, כגון: פגזי פלאשט, כוויות מפוחמות, קטיעות נקיות, פגיעות רסיסים בצורת “שבבי מחשב” עם סימוני המילהSONY , צריבות על עור חשוף ותסמינים נשימתיים. עם זאת, מאחר שלא היה בידי חברי המשלחת לבדוק את הטענות בבדיקות טוקסיקולוגיות, ביולוגיות או כימיות כדי לאשש או להפריך את הטענות, הם הסתפקו בהצגתם בדו”ח כלשונם, כפי שתוארו באוזניהם.

יש לציין כי המשלחת תוכננה לאיסוף מידע לגבי השלכות הלחימה על הפן הרפואי והבריאותי, במטרה לתרום לפסיפס רחב יותר של חומרים שיאספו על ידי גורמים אחרים. המומחים לא נחשפו להתליכי קבלת החלטות ברמות הפיקודיות, וגם לא יכלו לבדוק את טענות ישראל באשר לירי חמאס ממבנים אזרחיים ורפואיים. למרות מגבלות אלו הצליחו להביא תמונת מצב מקצועית בנושאים שנבדקו. הארגון מקווה כי הציבור בישראל יקבל מידע מלא על התנהלות ישראל לפני ובזמן הלחימה ברצועת עזה ועל תוצאותיה מידי הגופים שהיו אמונים על ההחלטה לצאת למלחמה ועל ניהולה.

מארגון רופאים לזכויות אדם נמסר “הדו”ח מצביע על פער בין המחוייבות המוצהרת של הצבא לשמירה על חיי אדם לבין התנהלותו בזמן הלחימה, שהביאה לאלפי הרוגים ופצועים ולכך שלתושבי רצועת עזה לא היה מרחב מוגן בו יכלו למצוא מחסה”. הכישלון המתמשך של מנגנוני החקירה הצבאיים והסתירה המבנית והברורה בגוף החוקר את עצמו, כפי שהעיד על כך דו”ח טירקל, מחייבת בנוסף גם חקירה על ידי גורם עצמאי ואמין. “אנו מאמינים”, מציין הארגון, “כי על ממשלת ישראל להורות על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. על זו לחקור באופן עצמאי את האירועים והפקודות שניתנו בזמן המלחמה ותבדוק מה נעשה בין המלחמות כדי לנסות למנוע את המלחמה הבאה – כדי שנוכל לחיות במרחב שיהיה מוגן עבור כולם”.

הדו”ח נשלח לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בצירוף בקשת ארגון רופאים לזכויות אדם כי יורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.